למה הנייר (והמתכת) עדיין מנצחים את הפיקסל
מחפשים ליצור מותג שמרגיש כמו נכס יציב ולא כמו טרנד חולף? הפרויקט האחרון בסטודיו מדגים כיצד בחירה מושכלת בחומרים – משקל הנייר, חיתוך המתכת וטקסטורת הדפוס – יכולה להפוך זהות גרפית לחוויה חושית בלתי נשכחת. השילוב בין חומריות קלאסית לדיוק מודרני יצר מרחב שמשדר סמכות, שקט ואיכות.
התוצאה היא מיתוג שאינו רק נראה טוב על המסך, אלא כזה שנוכח במציאות, מזמין מגע ומעניק תחושת ביטחון אל מול רעשי היומיום הדיגיטליים. בין אם מדובר בלוגו למוסד לאומי ובין אם במערכת שילוט למתחם תרבות, הפרויקט הזה מוכיח ששינויים קטנים בחומר יכולים להשפיע דרמטית על האופן שבו המותג נתפס ומכובד.
האתגר: להחזיר את המשקל לעולם הדיגיטלי
הלקוח פנה אלינו עם מטרה ברורה: להפוך את המותג שלו למשהו מוחשי, מזמין ומלא נוכחות. המיקוד היה על נקודות המפגש הפיזיות של הלקוח עם המותג – כרטיסי הביקור, אריזות המוצר ושילוט הכניסה. הם חזון לעיצוב עכשווי אך נצחי, כזה שמשדר יוקרה מאופקת מבלי להזדקק לשינויים מבניים יקרים.
מלבד ערכי הליבה הקיימים של הארגון, כל האלמנטים היו פתוחים לעיצוב מחדש. זה אפשר לנו חופש יצירתי רב בבחירת חומרים וטכנולוגיות דפוס. התוצאה הייתה צריכה להיות לא רק אסתטית, אלא כזו שתומכת בתחושת אמינות ונוחות יומיומית – מותג שהוא עוגן.
התוצאה: עיצוב שמרגישים בידיים
התוצאה הסופית משדרת "שקט מבוקר". כל פריט במערכת המיתוג משרת מטרה ברורה – אין קישוטים מיותרים, אין עומס ויזואלי. הלוגו הוטבע בטכניקת Letterpress עמוקה על נייר כבד, מה שיוצר משחקי אור וצל שאי אפשר לשחזר בפיקסלים. השילוט עבר משימוש בפלסטיק למתכת מוברשת בגימור מט, מה שמוריד את "רעש" ההשתקפויות ומעניק תחושת קדימות במרחב.
כפי שהלקוח ביקש, פלטת הצבעים נשארה נאמנה לעקרונות האיפוק: גווני אפור-גרפיט, לבן-שבור ונגיעות של ברונזה. המעבר מהעיצוב הישן לחדש הוא דרמטי, אך הוא לא נבע מהתערבות רועשת אלא מריסון טקטי. העיצוב המקורי היה עמוס בניגודים חזקים מדי ללא כיוון – פונטים דקים מדי על רקע עמוס וצבעים שלא התחברו לחומר. כעת, לעומת זאת, האיזון והזרימה שולטים בזהות המותג.
הנייר שנבחר מגדיר את גבולות המגע, והשילוט החדש מרכך את המעבר בין החוץ לפנים. על ידי שימוש בטקסטורות אורגניות במקום דפוס מבריק, שמרנו על קו ויזואלי נקי ומודרני.
חיבור בין פונקציה לסגנון
היעדר העומס הוויזואלי מורגש מיד. הגרפיקה אינה מנסה למכור לייף-סטייל; היא בנויה כדי לתמוך בו. מה שהשגנו כאן הוא מערכת מתפקדת ושקטה המתחפשת לעיצוב גרפי. וזה מה שגורם לזה לעבוד.
לאורך התהליך, הסטודיו הציע כיוונים שונים לבחינה: הצעה אחת נטתה לכיוון מונוכרומטי קיצוני, ואחרת שילבה חומרים תעשייתיים יותר עם קונטרסט חזק. וריאציות אלו עזרו ללקוח לזקק מהי "חומריות" עבורו באופן אישי. בסופו של דבר, הכיוון שנבחר מצא את כוחו באלמנטים מקורקעים – טיפוגרפיה גדולה ונושמת, גימורים טקטיליים (תחושתיים) ותחושה של איכות שלא מנסה להתאמץ.
