נעים להכיר
אני חיה קלינר
קצת עליי
אני מעצבת ירושלמית.
הדרך המקצועית שלי החלה בסטודיו של דוד הראל בחוצות היוצר, שם לאורך השנים עיצבתי מאות פרויקטים עבור לקוחות הסטודיו. היום אני בעלת סטודיו למיתוג ועיצוב, ובעלת מותג למוצרי נייר ויודאיקה.
אני מאמינה בעיצוב נקי, פשוט וחכם. מבחינתי, אין רגע מספק יותר מאשר לראות לקוח שמתחבר למוצר שלו מזווית חדשה, יצירתית ומפתיעה. מיתוג הוא האהבה הגדולה שלי; הוא טומן בחובו את כל האתגרים שאני אוהבת: חשיבה מקורית, בניית אסטרטגיה ויצירת שפה ויזואלית ייחודית שנובעת מתוך ערכי המותג ומביאה איתה בידול והשראה.
לגור בירושלים ולעצב עבורה זה פשוט להרגיש בבית. כשאני מסתובבת בעיר, אני פוגשת את העיצובים שלי כמעט בכל פינה – זהו חיבור עמוק לאנשים, לרחובות ולמוסדות התרבות שלה: מבנייני האומה ופחי המיחזור העירוניים, דרך 'תגלית', התזמורת הסימפונית ירושלים ויריד חוצות היוצר, ועד לעבודה מול יד ושם, קרן היסוד, ההסתדרות הציונית, מוזיאון הרצל, מוזיאון חי, הרשות לשימור אתרים ועיריית ירושלים.
חשוב לציין: חלק מהעבודות המוצגות בפורטפוליו נעשו במהלך שנותיי בסטודיו דוד הראל.
קצת על החנות
המוצרים בחנות נוצרו מתוך אהבה לפרינט, למוצרים יחודיים ומקוריים, מוצרים שנולדו פה מהתרבות והמקום היחודי שלנו, הרצון לא להתפשר על רעיון עיצוב וביצוע, ללכת עד הסוף עם מוצרים בקו עיצובי נקי וחכם, שיש מאחוריהם מחשבה ורעיון שישמחו אותי ובתקווה שישמחו גם אתכם.
קצת על המוצרים שלי
כשהזמן הופך לחפץ
כמעצבת, אני רגילה לחשוב באמצעות חומר, צורה, טיפוגרפיה וחלל. אולם מול הפסוק הזה עלתה בי שאלה אחרת: האם
אפשר לעצב זמן? האם אפשר לקחת רעיון מופשט כל כך ולהפוך אותו לחפץ שילווה אנשים בחיי היומיום שלהם? ככל
שהתעמקתי בפסוקים, הבנתי שכל אחד מהם הוא הרבה יותר ממשפט. כל "עת" היא שער לרגע אנושי, וביחד הן יוצרות את
ציר החיים כולו — מן הלידה ועד הפרידה.
כך נולד המוצר הראשון בסדרה: מארז כרטיסי ברכה. לא רציתי ליצור כרטיסים לאירועים מסוימים, אלא אוסף של רגעים
אנושיים. רציתי שאדם יוכל לפתוח מגירה, למצוא את המילים הנכונות בדיוק ברגע שבו הן נדרשות, ולהעניק אותן למי שזקוק
להן. "עת ללדת", "עת לרפוא", "עת לחבוק", "עת לבנות", "עת לאהוב" וגם "עת ספוד". לכל רגע בחיים יש מקום, וגם למילים יש
זמן משלהן.
במהלך העבודה התברר לי שגם העיצוב עצמו חייב להישאר נאמן לרוחו של הטקסט. בחרתי בשחור ולבן בלבד. ויתרתי על
צבעוניות, על איורים ועל אלמנטים דקורטיביים. רציתי שהמילים יהיו הדימוי. שהטיפוגרפיה תישא את המשמעות, והמרחב
הלבן יאפשר לכל אדם להכניס אל תוך החפץ את הסיפור שלו. ככל שהעיצוב אומר פחות, הוא מאפשר לאדם לומר יותר.
מאוחר יותר נולדה גם צלחת האירוסין "עת לאהוב". המנהג לשבור צלחת באירוסין, זכר לחורבן ירושלים, תמיד ריגש אותי.
הוא מזכיר שגם ברגעי השמחה הגדולים ביותר יש מקום לזיכרון, לענווה ולהבנה שהחיים מורכבים מניגודים. הצלחת מבקשת
להחזיק את המתח הזה — בין אהבה לזיכרון, בין בנייה לשבר, בין התחלה חדשה לבין הידיעה שהחיים לעולם אינם חד-
ממדיים.
קצת על הגישה המקצועית שלי
אני מאמינה בעיצוב נקי, פשוט וחכם. מבחינתי, אין רגע מספק יותר מאשר לראות לקוח שמתחבר למוצר שלו מזווית חדשה, יצירתית ומפתיעה. מיתוג הוא האהבה הגדולה שלי; הוא טומן בחובו את כל האתגרים שאני אוהבת: חשיבה מקורית, בניית אסטרטגיה ויצירת שפה ויזואלית ייחודית שנובעת מתוך ערכי המותג ומביאה איתה בידול והשראה.